גזר דין בתיק ת"פ 11738-09-13

העבירות בהן הורשע הנאשם

הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בביצוע עבירת שוד לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977. על פי עובדות כתב האישום בו הודה הנאשם, הוא נכנס לסניף דואר ישראל שברח' פלי"ם 19 בחיפה, ניגש אל האשנב והציג לכספרית פתק, בו רשום "שוד, כל הכסף". הכספרית פחדה מהנאשם והכניסה לשקית שמסר לה הנאשם שטרות בסכום של כ-1,530 ש"ח. הנאשם נמלט מהמקום ונעצר תוך זמן קצר.

כאמור, הנאשם הודה במיוחס לו והורשע על פי הודאתו.

הטיעון לעונש

ב"כ המאשימה עותרת לגזור על הנאשם עונש של מאסר ממושך, כפי שיפורט. מדובר בנאשם שלחובתו 2 הרשעות קודמות במגוון רב של עבירות רכוש. בהרשעתו האחרונה משנת 2010, הורשע הנאשם בת"פ 29343-02-10 בבית המשפט המחוזי בחיפה, בעבירת שוד לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין. מדובר בעבירה שנעברה בנסיבות דומות של שוד סניף בנק באמצעות הצגת פתק לכספרית. במסגרת אותו כתב אישום צירף הנאשם תיקים נוספים, והורשע ב-19 עבירות רכוש נוספות, 5 עבירות של גניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, 3 עבירות של גניבת כרטיסי חיוב לפי סעיף 16 לחוק כרטיסי חיוב, 3 עבירות של הונאה בכרטיס חיוב לפי סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב, 4 עבירות התחזות לאחר לפי סעיף 441 לחוק העונשין, 2 עבירות זיוף לפי סעיף 408 לחוק העונשין, עבירה של קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק העונשין וגניבה בידי עובד לפי סעיף 391 לחוק העונשין. בית המשפט המחוזי בחיפה גזר עליו 3 שנות מאסר בפועל, והפעיל במצטבר עונש מאסר מותנה שנגזר על הנאשם בת"פ 1447/08 של בית משפט השלום ברחובות, כך שסך הכל גזר עליו בית המשפט המחוזי 4 שנות מאסר לריצוי בפועל, ובנוסף גזר עליו גם עונש של 12 חודשי מאסר על תנאי. גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה אושר על ידי בית המשפט העליון, בע"פ 6420/10 קלאודיו סלסנר נ' מדית ישראל (ניתן ביום 23.8.11).

הנאשם שוחרר ממאסרו הנ"ל שחרור מוקדם על תנאי ברישיון ביום 20.9.12, כאשר נבנתה לו תוכנית רש"א הכוללת שהייה בהוסטל ועבודה. ביום 27.5.13 הורחק הנאשם מההוסטל לאחר שגנב כספים מדיירים בהוסטל במספר הזדמנויות. ועדת השחרורים החליטה להפקיע את מלוא תקופת הרישיון, בהחלטה שניתנה ביום 20.6.13, והחלטת ההפקעה אושרה לאחר דיון בנוכחות הנאשם, ביום 2.10.13, זאת בעת היותו עצור.

בנסיבות אלו, בשים לב לעברו של הנאשם, בשים לב להזדמנויות שניתנו לו, לרבות על ידי ועדת השחרורים, עותרת המאשימה להחמיר בדינו. המאשימה טוענת למתחם ענישה שבין 2 שנות מאסר ל-5 שנות מאסר בפועל, ופונה לבית המשפט לגזור עליו עונש הקרוב ל-5 שנות מאסר בפועל.

ב"כ המאשימה ביקשה גם כי ימי המעצר לא ינוכו מתקופת המאסר, מאחר ובפועל תקופת המעצר חפפה את תקופת הפקעת הרישיון ומאסרו המחודש של הנאשם.

ב"כ הנאשם ציין כי מדובר בנאשם אשר פועל על רקע של מצוקה כלכלית חמורה. למעשה, לא ביצע הנאשם כל מעשה של פגיעה פיזית או אחרת בכספרית. מעשיו הסתכמו במסירת הפתק לכספרית ודרישת הכסף. בנסיבות אלה טוען הסנגור כי מדובר בעבירת שוד במדרג הנמוך של חומרתה, ולעניין זה הציג פסקי דין בהם נגזרו על נאשמים במקרים דומים, עונשים של שנת מאסר ואף פחות מזה. בנסיבות אלה עותר הסנגור להקל בדינו של הנאשם. בנוסף לנסיבות המקרה, מציין הסנגור, כי הנאשם הודה מיד בפתח משפטו, וגם נתון זה צריך להיזקף לזכותו.

הסנגור מבקש כי ימי המעצר ינוכו מתקופת המאסר, ומציין כי החלטת ההפקעה הסופית ניתנה כחודש לאחר שהנאשם נעצר.

שיקולי בית המשפט לעניין הענישה

בכל הנוגע למתחם הענישה הראוי, סבור אני כי יש לאמץ את המתחם אותו הציעה המאשימה, מתחם אשר יש בו כדי להקל עם הנאשם. מדובר, כאמור, בנאשם סדרתי החוזר ומבצע עבירות. לא ניתן לנתק את המקרה שבפני מהמקרים בהם כבר הורשע הנאשם בעבר, כאשר מתייחסים לחומרת העבירה, העונש המרבי הקבוע בצידה בחוק, ונסיבות ביצועה.

אמנם, ככל שהדבר נוגע לאופן ביצוע העבירה, אין מדובר במעשה אשר כלל אלימות פיזית. עם זאת, מדובר בעבירה חמורה אשר עליה אמר כבר בית המשפט העליון את דברו, בפסק הדין בו נדון ערעורו הקודם של הנאשם, ע"פ 6420/10 הנ"ל. בית המשפט העליון ציין שם את חומרת העבירה והפחד שהיא משליטה על הציבור כולו. עוד ציין בית המשפט העליון שם, כי מדובר בעבירה אשר העונש המרבי בגינה הוא 14 שנות מאסר. דברים אלו, שנאמרו בעת שנדון ערעורו הקודם של הנאשם, נכונים גם למקרה הנוכחי.

כאשר מביאים בחשבון את אופן ביצוע העבירה, והגם שאין מדובר בנקיטת אלימות חמורה, סבור אני כי אכן מתחם הענישה הענישה צריך להביא לידי ביטוי את מכלול הנתונים, ובנסיבות אלו אני מאמץ את המתחם שהוצע על ידי המאשימה, וכאמור, סבור אני כי מדובר במתחם המקל עם הנאשם, אלא שאין זו מדרכו של בית המשפט להחמיר מעבר לחומרה אשר המאשימה מייחסת למעשיו של נאשם.

אוסיף עוד לעניין זה, כי לא ניתן להתעלם מהעובדה שלנאשם ניתנה הזדמנות בדרך של שחרור מוקדם ברישיון. הנאשם הורחק מההוסטל, על רקע של גניבת רכוש מאחרים שהתגוררו בהוסטל. בעניין זה לא הוגש כתב אישום (ככל שהדבר ידוע לבית המשפט) ולכן אתייחס לנטען בעניין זה בזהירות. עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה שהנאשם לא מימש את ההליך הטיפולי אשר נקבע עבורו, באופן שבו החליטה ועדת שחרורים להפקיע את רישיונו עוד קודם לביצוע המעשה נשוא כתב האישום. גם נתון זה נזקף לחובתו. על זאת יש להוסיף כי מאסר מותנה, אשר היה תלוי ועומד כנגדו, לא הרתיעו מלחזור ולבצע עבירה נוספת, זהה לעבירה בגניה הוגש כנגדו כתב האישום הקודם עליו נשפט, בגינו ריצה מאסר בפועל וכן נשא במאסר מותנה בר הפעלה.

בהביאי בחשבון את מכלול הנסיבות, סבור אני כי ראוי במקרה זה לגזור על הנאשם עונש הנמצא בחלקו העליון של מתחם הענישה. כאמור, עברו מלמד על נטיותיו לבצע עבירות, ובנסיבות אלו אין מנוס אלא לגזור עליו עונש אשר ירחיקו מהחברה לתקופה ממושכת. לא התעלמתי בעניין זה מהעובדה שהנאשם הודה מיד בפתח משפטו, ואולם בנסיבות העניין, אינני רואה בכך משקל של ממש לעניין גזירת העונש.

סיכום הענישה וגזר הדין

אשר על כן ובסיכומו של דבר, אני גוזר את דינו של הנאשם כדלקמן: